תופעה

על פי המילון פירוש המילה תופעה: אירוע, לעיתים נדיר, או התרחשות מתמשכת, המעוררים עניין מיוחד או השתאות, ולעיתים קרובות גם רצון לרדת לשורש הדבר.

אני רוצה לדבר על תופעת האפשרות לבטל ואי ההתחייבות, היא בהחלט מתמשכת וברצוני לרדת לשורש העניין.

אנחנו חיים בתקופה בה יש לנו אינסוף אפשרויות. לעשות, להיות, לבחור ולא לבחור. סופרים פתוחים 24 שעות, אירועים מתקיימים בכל יום בכל שעה בכל מקום, קיימות מאות רשתות חברתיות, מנועי חיפוש, אתרי חדשות, סוגי פסטה ודגני בוקר וגם מליוני א.נשים בעולם במרחק נגיעה. מלאכת הבחירה הפכה להיות כה מסובכת כי מדובר במערכת של אפשרויות שלעיתים גורמות לנו לקפוא במקום, ובמקום לבחור את שאהבה נפשנו, אנחנו בוחרים את ההפך הגמור מהרצון – ומוותרים על הבחירה.

אם בעבר היה סוג אחד של כל דבר על המדף, היה ברור מה נקנה, או מה נלך ללמוד ובמה נעסוק למחייתינו. היום זה שונה. ולא במובן שלילי.

מחקר של שינה איינגר (Sheena Iyengar)הראה כי ריבוי בחירה מביא לוויתור בחירה בפועל. היא הציבה בכניסה לסופר מרקט גדול בקליפורניה שולחן עם ריבות בטעמים שונים. בפעם הראשונה היא הניחה 6 סוגים בלבד והזמינה אנשים להתנסות בטעמים החדשים, רק 30% מהאנשים שנכנסו לסופר עצרו וטעמו את הריבות השונות והמשיכו הלאה. בפעם השנייה היא הניחה על השולחן לא פחות מ-24 סוגים שונים, מגוונים ומרשימים של ריבות והזמינה אנשים, בפעם הזאת, כפי שיאה לדברים שנראים טוב, ניגשו 60% מהאנשים וטעמו. עד כאן, נשמע מאוד מוכר מהחיים שלנו, אנחנו נמשכים לריבוי האופציות, יש לנו אשליה של חופש בחירה עצום וזה מרגש אותנו. אבל תוצאות המחקר הראו שבפועל ריבוי הבחירה הוא לא יותר מאשר איבוד הבחירה.

בניסוי ששת הטעמים, 30% מהטועמים רכשו את אחת הריבות בחנות, לעומת 3% בלבד מהניסוי של עשרים וארבעה הטעמים(!!) כך שריבוי האופציות לא ממש הביאה לתוצאות. ואנחנו רואים את זה בחיי היום יום שלנו. תפריטים ארוכים משאירים אותנו פעורי פה, וטרחני מלצרים בשאלות מרובות על כל דבר. בחירת שם לעסק, בחירת השעה לבוא להתאמן בחדר הכושר, בחירת הבגד הנכון, ושלא נדבר על אפליקציות ההיכרות למניהן – כמות המבחר שם היא לא למוח האנושי.

אבל אנחנו עדיין נמשכים לבחירה המרובה שמביאה עמה תסכול רב ואת מחלת המאה fomo (fear of missing out) רוצים את הכל ונשארים בלי כלום.

מה הקשר בין התופעה, הבחירה המרובה, מחלת המאה והיוגה? – תופעת הביטולים. לאחרונה היקף התופעה גדל והתרחב כאן בסטודיו, מרגישה כי האצבע על ההדק קלה מדי, והיא משבשת את הרגלי התרגול האישיים של כל אחד ואחת. ושלא נדבר על ההשפעה של זה על יכולת המחויבות וההוצאה הכלכלית שבצידה. יש לא מעט בחירה בלוח השיעורים, ובעיקר אפשרויות רישום מאוד קלות ביחס למקומות תרגול אחרים בסגנון הזה. קיימים בכל שבוע 11 שיעורי יוגה בלו״ז בשעות קבועות וידועות מראש, אפשר להירשם לשיעור עד שנייה לפני תחילתו ולבטל השתתפות עד שעתיים לפני.

לא אחת, מתרגל נרשם, ומתחייב לעצמו לתרגול, ואז מסיר את עצמו מהשיעור, בלי להירשם לשיעור חלופי. וכך עובר לו שבוע, ועוד שבוע ללא תרגול כלל, והמנוי מעלה אבק במהלך הרבעון עד לתומו.

לעתים אני רואה שמתרגלים ביטלו את השיעור בשעות הקטנות של הלילה, זה מעלה בי חיוך, ואהדה על האחריות שיש להם לבטל בתוך מסגרת הזמן. אבל יש צעד אחד מפוספס שם. האחריות להתחייב לשיעור, לנהוג בהתאם לפני ולהגיע לתרגל.

הפוסט הזה הוא לא פוסט נזיפה, למי שחש את זה כרגע, אלא פוסט מראה. נכון שיש עוד לא מעט שיעורים במהלך השבוע, ואפשר לבוא לכל אחד מהשיעורים באהבה, אבל להירשם ואז לבטל ולא לעמוד במחויבות הבסיסית זה כבר הרגל שיביא לסיום התוקף עם ריבוי שיעורים לא מנוצלים ותסכול.

אם היו שלושה שיעורים בלו״ז, אז אולי מראש היו פחות נרשמים לסטודיו, כמו במחקר, אבל הרבה יותר מחויבים לשיעורים. אני לא מתכוונת לצמצם את כמות השיעורים, ולא להקשיח את הרישום והמחויבות לשיעורים. אלא להעלות את התופעה לתשומת הלב. התרגול מעל הכל הוא תרגול מנטלי, וזה ממש חלק בלתי נפרד מזה. לתרגל את המיינד, את התודעה, להכיר את הדברים שמפעילים אותנו והסיבות הפסיכולוגיות שעומדות מאחוריהם.

כשאנחנו מבטלים שיעור, אנחנו מיד עושים את החישוב בראש – לא נורא, ארשם לשיעור אחר והשיעור הזה לא יתבזבז לי במנוי, אבל לרוב – זה לא קורה. כמבטלים ללא היכר, זה מעיד על חוסר יציבות במחוייבות הבסיסית שלי לעצמי. שלושה חודשים זה לא מעט זמן לסיים את המנוי, אבל הוא נהיה קצר מאוד כשכל שבוע מבטלים בין פעם לפעמיים ולא מתאמים שיעורים חלופיים.

אז איך אפשר להתגבר על התופעה הזאת? – כל אחד והדרך המיוחדת שלו. כמו שלא אכוון את השעון שלי 5 דקות אחרי השעה המקורית כדי למנוע איחור, כך גם לא אעשה תחבולות למיינד שלי כדי לתקן את המנהגים הלא רצויים שלי, אלא אעבוד על מנהגים נכונים יותר לי. אז הינה זה, מניחה לפניכם ולשיקול דעתכם איך להתגבר על אי המחויבות והאפשרות לביטול.

ובאשר לבחירה, קרישנה מורטי חידש רעיון ישן של בחירה בעולם דטרמיניסטי – choiceless awareness, ההארה מגיעה דווקא במקום שבו אין בחירה, יש וודאות! גם אם יש מיליון אופציות לנגד עניי, הבחירה שלי תהיה מצומצמת מאוד וזאת שמתאימה לדהרמה שלי, לדרך שבה אני צועדת, זאת שיש לה סיבה מקדימה שקשורה בי.

אז בלי תחבולות ומשחקים פסיכולוגיים, התחילו להציב את עצמכם במקום העליון, התחייבו למה שתרצו להתחייב ותעמדו במילה שלכם בעצמכם. הריבוי לא נועד לבלבל אלא לאפשר למצוא את הזמן הראוי ביותר שמתאים לתרגול שלכם. אפשרות הביטול היא למקרים דחופים ביותר ולא לשימוש יום יומי.

לאב יו.

🧘‍♀נעה🧘‍♀

מצרפת את שירו של ג׳ון לנון mind games , להזכיר שהכל זה משחקי המייד, וברוכים אנחנו שיש לנו כלים להכיר אותם ולנהוג בהתאם.