טבעי או אנושי? אנושי מדי

טבעי או אנושי, אנושי מדי.

במוצאי שבת יצאתי מהסטודיו לאחר סדנה, עייפה אך שמחת לבב. בדרך הביתה פגשתי את יערה (שם בדוי), היא בדיוק הייתה בסיבוב עם הכלב המתוק שלה. היא הסתכלה עלי בעיניים מבולבלות ואמרה, אני צריכה לדבר. במחוות איסוף, עטפתי אותה וצעדנו יחד לביתי.

היא התיישבה על השטיח עם הכלב שלה, אני בינתיים הכנתי תה, והיא התתחילה למלמל. על החיים, על החלומות, על העומס, הלימודים, העבודה, הרצון לפרוץ, על ההגשמה שלה עצמה ועל הפחד לטעות. היא ספרה לי על מקום העבודה שלה שרוצה להמציא עבורה תפקיד מרוב שהיא טובה, שהיא קיבלה הצעה מפתה לנהל מקום חדש, שעוד הצעות מגיעות מכל כיוון והיא בכלל רוצה לפתוח עסק עצמאי ולפרוץ בתחום שלה כי היא ממש ממש טובה. ובין כל זה, כמובן שאין לה זמן לבוא לתרגל את התרגול היחיד שיכול לעזור לה – יוגה.

היא נעמדה לרגע ואמרה בכאב, אני לא יודעת מה לעשות.

חייכתי, אמרתי לה ״כשאת עוצמת את העיניים, מה את רואה?״ היא השיבה ״אני לא יודעת, אני לא רוצה לאכזב אף אחד״ הו. כאן אורו עיניי, ואני כמו שאני, מצאתי את עצמי מרביצה בה את תורתי האחת – לא לאכזב את הסביבה אומר לאכזב את העצמי, ושום דבר לא חשוב עכשיו יותר מהעצמי. אף אחד לא רוצה לאכזב אף אחד, זה מאוד טבעי לרצות להגיד כן לכולם ולעשות גם וגם וגם. אבל כשאנחנו בגם וגם וגם, אנחנו לא בשום דבר, ובעיקר לא בעצמנו. ואז היא אמרה ״אבל אם זה טבעי כל כך, למה אנחנו רוצים לשנות את זה?״

נכנסה לדלת פתוחה החמודה. זה לא טבעי, זה אנושי. קרי, סביבתי שמשפיע עלינו כאילו היה טבעי. אני אסביר. הבה נבדיל בין טבע בלתי ניתן לשינוי – רצף-גנטי a.k.a   רצף DNA לטבע שניתן לשינוי – אפי-גנטיקה a.k.a  גנטיקה סביבתית.

את הרצף הגנטי שלנו לא ניתן לשנות, אלו הנתונים הביולוגיים איתם הגענו לעולם הזה. בדי אן אי מקודדים באופן דטרמיניסטי החיים שלנו – הנטיות הבריאותיות שלנו, האישיותיות שלנו וכו׳. זה מה שזה. וכיוון שלא ניתן לעשות עם זה שום דבר, וזה תחום מאוד ביולוגי, לא אשקיע עוד שורות בנושא. לעומת זאת, התחום של אפי-גנטיקה, הוא התחום המעניין באמת. בעוד הדי אן אי זו התוכנה הביולוגית שלנו, האפי גנטיקה זו התוכנה החברתית שלנו. שתיהן עוברות בתורשה, אבל אחת היא קוד סגור והשנייה היא קוד פתוח.

וכאן בדיוק היוגה נכנסת.

אפי (מעל/מעבר) גנטיקה היא תחום במדעי החיים שחוקר שינויים תורשתיים בפעילות הגנים שלא כוללות שינויים ברצף ה-DNA. חשוב להבהיר, הגנים עצמם לא משתנים, אבל הדרך שבה הם מופעלים משתנה וזה כשלעצמו משפיע של תפקוד התא והאורגניזם כולו. משל למה הדבר דומה – ילד בעל יכולות מרשימות שמגובות בIQ גבוה, שלא שפר מזלו והוא גדל במדינת עולם שלישי ללא כסף וללא דוגמה אישית שלא לומר בית חינוך, ואין לו גישה הגונה לכל היכולות והידע שלו כיוון שלא יודע אחרת.

מחקרים מראים כי טראומות עוברות בתורשה מדור לדור, משמעות הדבר עצומה בעיניי. אם כל אחד ואחת מאיתנו נושא את הטראומות של אבות אבותינו, דורות אחורה, אז בעצם ניתן לנבא את סיכוייו של אדם מסוים. אדם שנולד לאמא במצוקה, יחווה את המצוקה של אימו כיוון שמנגנון האפי גנטיקה שלו ימשוך לטראומה ולהתמודדות לקויה של הדבר. נשמע די מדכא, אבל ההפך הוא הנכון! כיוון שאין מדובר בשינוי גנטי אלא רק בשינויים אפי גנטיים, תורשה זו ניתנת לשינוי ואף לעצירה.

בעצם, בכוחו של האדם, לעצור את גלגל התורשה הזה אחת ולתמיד. ובכן, תוהים איך? יופי, בדיוק בשביל זה התכנסנו כאן: מ-ד-י-ט-צ-י-ה. איך מדיטציה יכולה לעצור את גלגל האימים הזה, מיד אסביר. אבל קודם הרשו לי לחזור ליערה שלא ידעה מה לעשות כי לא רצתה לאכזב אף אחד בדרך ובראשה היו גם – רגע, מה יגידו עלי, אני עדיין אחראית וצריכה לשלם שכר דירה, איך אני אעשה את זה, אני רוצה להיות כמו ההיא וההוא וכו׳.

במילים אחרות, הרצונות שלנו הרבה פעמים הם לא ממש שלנו, הם רצונות סביבתיים. קודם של ההורים שלנו, של החברה הקרובה אלינו, של המדיה החברתית ובעצם של האנושות כולה. הרצונות שלנו הם לא יותר מאיזה תכנות חברתי עתיק יומין, בו הכל ברור. מתי לומדים ללכת, מתי מורדים, מתי מתחתנים, מה נחשב למקצוע טוב, מתי מביאים ילד, מתי רוכשים דירה, מה לומדים, איך מתלבשים וכו׳. והתכנות החברתי הזה הוא שעובר בתורשה באפי גנטיקה שלנו עם הטיות ספציפיות פר הורים, מדינה, אקלים וכו׳.

יבוא החכמולוג ויגיד, בטח שזה טבעי, העמדת צאצאים זה הדבר הכי טבעי שיש. אומנם נכון, אבל העמדת צאצאים בטבע זה מנגנון הישרדות, הצורך להשביח את הגזע ולשרוד. עבור הטבע אין את כל התפאורה (חתונה, אוניברסיטה, ציפיות, יוקרה וכו׳) יש אלפא, יש שיבוח הגזע, יש הישרדות. הבה נשחרר את עצמנו לרגע מהפן הזה של הטבע, שכן יש בכוחנו לעשות רפלקציה על מחשבותינו ועל מעשינו. ובעיקר להרהר על אודות המקור של מחשבות אלו.

לרוב נמצא את המקור אצל ההורים, המורים, החברה, בקיצור הסביבה. מה שהופך את ההתנהגות שלנו לכזו שהיא לא אותנטית לנו והיא רק מכניזם של ״העתקה״ ואוטומציה של מישהו שהוא לא אני.

כעת, איך מדיטציה יכולה לעצור את מעגל האימים הזה? המדיטציה היא טכניקה מאוד פשוטה ומאוד קשה ליישום - התרכזות בדבר אחד זאת אומרת, יהא עוגן מיקוד שנבחר (נשימה, מנטרה, נר, חלק בגוף או בחלל וכו׳) ונתרכז רק בו. כך שכל מחשבה או רצון לפעולה יזוהה כמשהו חיצוני שלוקח את תשומת הלב ובאופן מודע נחזור אל עוגן המיקוד. החלק הכי חשוב כאן הוא המודעות שנוצרת בתרגול הזה. בעצם, כשאנחנו מתרגלים מודעות אנחנו יכולים לתרגל את עצירת המעגל. מודעות היא האנטיתזה של הטייס האוטומטי שיש בכולנו. מודעות יוצרת הבנה עמוקה של ההתנהגויות השונות שלנו, חקירת המקור וגוררת פעולה אותנטית לשם שינוי.

תוך כדי הכתיבה אני נזכרת בסיפור מצחיק על מנהגים ומקורם. לפני שיצאתי לשליחות בארצות הברית (לונג טיים אגו)  מישהו סיפר לנו סיפור מצחיק שהלך כך: איש אחד התארח בקהילה יהודית באיזה מקום נידח ובאחת השבתות הוא רואה את רב הקהילה הולך במיהור מפותל כולו לבית הכנסת. צפה בו האיש עד שהרב נעלם בתוך בית הכנסת, לפתע נינוח ואיטי. הסיק האיש כי אם הרב הולך כך לבית הכנסת, כנראה שזו הצורה ללכת לבית הכנסת. שבוע לאחר מכן, הלך האיש לבית הכנסת, תוך שהוא מחקה את הליכתו של הרב (מהירה עם גוף מפותל), ראה אותו אדם אחר והחיש מסקנתו, אולי כך ראוי ונהוג להיכנס לבית הכנסת. וכך, שבת אחרי שבת, יותר ויותר אנשים הלכו לבית הכנסת נמהרים ומפותלים כמעט עושים תחרות מי מגיע ראשון ומיוזע יותר. שבת אחת, הילכו האנשים של הקהילה מכל כיוון, נמהרים ומפותלים לבית הכנסת שעה שגם רב הקהילה הלך ביניהם. כולם הינהנו לשלום ומיהרו בעוד שהרב לא מבין מה כל הנמהרות הזאת עוד זמן רב לכניסת השבת ובית הכנסת ממש מעבר לפינה. ואז לפתע האיש האחד ההוא נעצר ליד הרב ושאל למה הוא לא נמהר לבית הכנסת מפותל ומיוזע? ענה לו הרב למה אתה כן? השיב האיש ״כי ראיתי אותך הולך ככה וחשבתי שזה נוהג המקום וכי זו מעלה גדולה להחיש לתפילה בשבת המלכה״ ענה לו הרב ״מה פתאום, יש לי שלפוחית רגיזה״... חקירת המקור של ההתנהגות שלנו, של התגובות שלנו למציאות, היא התחלת שבירת הגלגל. ואולי זה הגלגל הקארמתי שהיוגים רוצים לעצור ולא לחזור.

כשביקשתי מיערה לעצום את העיניים ולהגיד מה ואיך היא רואה את זה, רציתי שהיא תחזור רגע לעצמה, נטולת כל ציפייה סביבתית כזו או אחת, ובאופן אותנטי ביותר תספר לי מה היא באמת. ועד שזה לא ברור לנו, כדאי מאוד שניקח כרית, נניח על הרצפה, נשב בגב זקוף, נעצום עיניים ונתרגל ענווה.

לאב.

נֹעה