יש אנשים שסבורים שיוגה לא מתרגלים בזום. בשביל לתרגל יוגה צריך את האווירה הנכונה, הסטודיו, עם הפרקט והעציצים, העיצוב העדין, ואם אפשר פסל של בודה כאן ומזרקה מפכפכת מים שם, וכמובן אנשים שמדברים בשקט כאילו הם בספריה העירונית, שמריחה מקטורת ובה קופסת תשלום בדאנא כי יוגה זה לכולם.
יש אנשים שסבורים שהם לא מספיקים לעצמם והם צריכים את האווירה, יש אנשים שמתרגלים יוגה כדי להיות בכושר, לשמור על הגב, להיות גמיש או אפילו לפגוש אנשים בסטודיו. יש אנשים.
יש אנשים שמגדירים את עצמם בהגדרות שמצמצמות אותם, אותם אנשים יגידו ״אין מצב״, ״זה לא בשבילי״, ״אין סיכוי שאני אצליח לעשות את התנוחה הזאת״ יש אנשים.
יש אנשים שבדיוק ברגע האמת, יחיו את השקר ויוותרו לעצמם כי זה מוכר יותר.
יש איזה ביטוי ניו איג׳י בלתי נסבל שנשמע מכל עבר ״לצאת מאזור הנוחות״ שוב, מה?! האם אותם קוצ׳רים באמת מבקשים ממישהו לצאת מאזור הנוחות שלו?! למה?! אם הם באו להיטיב עם המטופלים שלהם, לצאת מאזור הנוחות זו לא הדרך.
התבלבלנו. הכוונה היא לצאת מאזור המוכר, לא כל מה שמוכר נוח, אנחנו יצורים שלא יכולים לסבול שינוי, ולכן לעולם נרגיש במוכר הזה נוחות מרבית וגרוע מכך, נחייה חיי סבל כי הי! אנחנו משתנים כל הזמן, כל שניה שעוברת היא שינוי בהתגלמותו. אל לנו להאשים את עצמנו בזה, מדובר בתהליכים מוחיים שמתרחשים בתוכנו עוד הרבה לפני שזה מגיע למודעות שלנו. מה שמוכר הוא נוח, ומה שלא מוכר, עדיף שלא. גם אם יתגלה כטוב יותר. מעתה אמרו – לצאת מאזור המוּכר.
למה חשובה ההבחנה בין מוכר לנוח? כיוון שאדם חותר למקום הנוח ביותר והטוב ביותר לו (a.k.a- קונטוס). בין אם הוא מוכר ובין אם לא, בין אם הוא יודע את זה ובין אם לא, אבל נוחות הוא מחפש. לכן כשאומרים לצאת מאזור הנוחות, יש צרימה מה בבקשה הלא הגיונית הזאת. כשיוצאים מאזור המוכר, מתחייבים להכיר משהו חדש ולבחון מחדש האם הוא נוח או לא, האם הוא מספק או לא, האם הוא מועיל לי או לא. אבל את הצעד הראשון צריך לעשות, לפתוח את הדלת אל הלא מוכר. ואז במקום הזה להפוך את הבלתי מוכר לנוח, את הבלתי מוכר למקום בו אפשר להתקיים.
התקופה הזאת, שעוד רגע תחגוג שנה, חייבה אותנו לעבור מגוון רחב של רגשות ותחושות, מחשבות והחלטות. חייבה אותנו לא פעם לצאת מאזור המוכר ולהסתגל לנוחות חדשה שמתאימה לנו לנוכח המציאות. המציאות הזאת טפחה על ההרגלים שלנו ועל אי היכולת שלנו לסבול שינויים ואמרה – זה מה יש. עכשיו תורך.
תורך להיות בעל האומץ הראוי להתבונן ב״מה שיש״, להכיר, לבחון, להפוך אותו לנוח, להתאים אותו, להסתגל או במילים של היוגה – להתגמש.
יוגה זה לא לכולם. יוגה זו התחייבות גדולה מאד, אין תנאים בדרך היוגה רק דרישה אחת – להתמסר. שפינוזה חתם את יצירת המופת שלו אתיקה במילים הבאות שמבטאות את המצב הזה: ״הרי לו גאולת הנפש הייתה מזומנת לנו ויכולנו למצוא אותה בלי עמל רב, איך יכול היה לקרות שכמעט הכל זנחו אותה? אבל כל דבר מעולה הוא קשה כשם שהנו נדיר״ יוגה זה לא לכולם. רק למי שמוכן להרהיב עוז לצלול פנימה בענווה ולהתמסר לתהליך. בין אם הוא בסטודיו הריחני, על הדשא הירוק, חוף הים או בסלון הבית.
נכון, לתרגל בזום זה לא משהו בלשון המעטה, אבל לא לתרגל בכלל, זה לא משהו בכלל. יוגה היא לא לכולם, אבל מי שבדרך הזאת מוצא את התרגול בכל מקום, בכל מוּד ובכל סיטואציה, זו האיכות הגדולה של התרגול הזה.
מה אני באה להגיד? – זה די ברור לא? אל תוותרו על התרגול, אל תוותרו על עצמכם.ן דרך הזום או היוטיוב או בפרטי או על הדשא עם המורה הזה או המורה הזאת, עם הספר ההוא או הקלפים האלו. מצאו את העוגן של עצמכם.ן בתוככם ואל תתנו אותו בסטודיו יפיפה שבימים אחרים יוסיף נופך של אור לחיים.
מי שמכיר אותי ואת ביתי, יודע שהאווירה והאסתטיקה מאד חשובה לתהליך, אבל היא באה מבפנים, עשו ביתכם ראוי לתרגול, טפחו אותו כמו שהייתם רוצים להיות בסטודיו הפכו את הבלתי מוכר לנוח.
אין דרך אחת לתרגל יוגה, יש דרך אחת להכיר את העצמי – להתגמש.
הולכת להתגמש
לאב יו.
🧘♀נֹעה🧘♀
למען הסר הספק - הכותבת היא בעלת הסטודיו הנקי, הריחני, המעוצץ (ללא בודהה כי היא לא עובדת עבודה זרה או בכלל בימים האלו:) והיא מחכה יותר מכל ליום בו המתרגלים ישובו בהמוניהם לתרגל בסטודיו, לפתוח קלף ולשתות תה בצוותא.