באמצע הקיפאון, ובין הסמסטרים, מצאתי את עצמי בעיר הלֵה שגרמניה המזרחית. עיר שקטה ועדינה, צנועה ופשוטה, נעים כאן על מי מנוחות, או אולי נכון יותר על פתיתי מנוחות. העננים מכסים את השמים אבל לא אפור, השלג יורד אפיים בעדינות ואני יושבת במרפסת הסגורה של החברים שלי, סוף סוף מוצאת מנוחה.
בין תהיה למחשבה, מסדרת את חיי, מתאימה את עצמי לשינויים, ישנה כמו שלא ישנתי שנים. פתאום משתוקקת לתנועה, מחפשת מקום ליוגג בו, והופ, ממש מתחת לבית YogaZentrum-Halle, נשמע מפוצץ משהו, מרכז היוגה בהלה. אני מתקשרת, שם, פה, לא מדברים אנגלית, או יותר נכון להגיד, לא מדברים שפה שהיא לא גרמנית. אז בנפנופי ידיים טלפוניים, תוך שרבוב מילים באנגלית שבורה הצלחנו לתאם שיעור יוגה. מארק מהצד השני שידע מעט אנגלית, אמר לי בחן שיש הערב שיעור עם ויו, שיודעת קצת אנגלית, השיעור הוא יוגה לנשים, שעה וחצי, פשוט תבואי אמר. ואה, לפני שניתק, זו קונדליני יוגה, בסדר? אמרתי, בטח, יוגה אני בדרך.
לקחתי את המזרן שלי ויצאתי לדרך, חמישה צעדים מהבית ואני במרכז היוגה. אני פותחת את הדלת, נכנסת לחדר סופר צנוע, חמים ונעים באווירה. המזרנים כבר מסודרים על הרצפה, מתחת לכל מזרן יש מעין שטיח פרווה לבן, כרית מדיטציה חצי סהר ושמיכת צמר מפנקת בראש המזרן המצופה אף הוא, בבד כותנה עדין, הגעתי לגן עדן, חשתי לעצמי, ככה זה לתרגל יוגה בעיר קרה. מוזיקה רכה מתנגנת ברקע, פסל של בודהה ואורות מעומעמים. התיישבתי על הכרית, בסוקסאנה, ידיים באופן טבעי נחו על הברכיים בג׳ננה מודרה, מחוות היד של התבונה והמדיטציה היוגית, מצפה לשיעור. כבר מראש אמרתי לויו המורה שלא תטרח עבורי באנגלית, אני אסתדר עם הסנסקריט / התנועה / החוויה. אממה, לא ממש ידעתי איך מתרגלים קונדליני יוגה.
תמונה גרועה שצילמתי יום למחרת מחלון הראווה שהשתקף ללא הרף, אבל תראו את התענוג הצרוף הזה.
בתחילת השיעור המורה מניחה כוס תה מפנקת לכל מתרגלת, ומורה לקחת ״שלוק״, המילה הגרמנית היחידה שהבנתי במהלך התרגול. התחלנו את השיעור, ואני מתחילה לצלול למדיטציה, המקום המוכר שלי, שקט, נשימות, מתחילה לחוות. את הגוף, את המיינד את עצמי. המורה מדברת שם ברקע בגרמנית, פה ושם אומרת מילים באנגלית, ואני קשובה לעצמי ולחוויה.
ואז מתחילים לנוע, וכשאני אומרת לנוע, אני מדברת על תנועה מאוד קלה, סיבובים לצד ימין, ואז סיבובים לצד שמאל והכל תוך נשימה. טוב, אני זורמת, מתחילה את התנועה, אבל אז שמה לב שהיא לא נגמרת, ואני לא מבינה מילה, ועוד סיבוב על האגן, ועוד אחד, ואני מתחילה לתהות מה קורה כאן, ועד שסוף סוף זה נמגר, ויו שוב מורה לקחת שלוּק מהתה ומתחילים תנוחה אחרת, הפעם בישיבה על העקבים, נעים קדימה ואחורה, הקשתה וקימור, כמו חתול על העקבים, לאט ואז מהר ואז שוב לאט אבל ללא סוף, ושוב המיינד שלי תוהה מתי לעזאזל זה נגמר?! כמה אפשר לנוע בצורה המוזרה הזאת? מדי פעם העיניים שלי פוזלות אל השעון ורואות, אוי עברו רק 10 דקות, והנחה, ואני כבר רעבה, כל כך רעבה. לאוכל, לחיים, לחברים, לתנועה, לשקט, לשלווה... ואז החיוך מתחיל לחלחל פנימה, אני מבינה. אני מבינה יותר את המתרגלים שלי, את אלו שיושבים בהתחלה באי נוחות, את אלו שלא מצליחים להתרכז, את אלו שמלאים בהתנגדויות אין קץ לדבר המוזר הזה, את אלו שמאבדים סבלנות, את אלו שמצפים למשהו אבל משהו אחר לגמרי מתרחש, את אלו הא.נשים. זה כל כך אנושי. זה כל כך.
בדרך כלל אני ויו המורה, רוצה מאוד בשביל כולם, שיתחברו, שיבינו, שיתמסרו, שיאבדו כל שליטה ויהיו איתי במסע המופלא הזה, אבל זה מוזר. במיוחד בפעמים הראשונות, זה קשה. הנה, אני שמתרגלת התמסרות באופן יומיומי מצאתי את עצמי במגרש המוכר שלי, רק מחכה שהדבר המוזר הזה יגמר, כלב אחד לא היה שם בשיעור, אחד! רק נשימות ותנועות מוזרות במטרה לעורר את אנרגיית הקונדליני, שקר כלשהו, שאצורה שם בצ׳קרות התחתונות.
אז כן, קונדליני זה לא היוגה לה ציפיתי, אבל היא בהחלט עוד צורה של יוגה, ואני בהחלט עוד צורה של מתרגלת, ועוד צורה של מורה, ועוד צורה. וכמה צורות עלינו להכיל כדי להיות צורה חסרת צורה, וכמה אהבה. היה לי קשה, אני מודה. לשבת כך, לנוע כך, לנשום כך. בשוואסנה ויו המורה, רקעה בגונג, אבל התדרים רקעו בנפשי, ובליבי, ואולי בסוף כן התחברתי? הרבה מנטרות היו בשיעור, הן היו עוגן המיקוד של המדיטציות, הן היו מאוד מיוחדות אבל זו האחרונה הייתה אחת מוכרת ואוהבת במיוחד, אתם מכירים אותה מהשיעורים שלנו, בצורת שיר והנה המילים היפיפיות שלה:
May the long time sun
Shine upon you
All love surround you
And the pure light
Within you
Guide your way on (home)
והרטט הלך איתי, מלווה אותי חזרה הביתה. ראם דס, אמר שכולם בסך הכל מלווים האחד את השני הביתה, בואו נהיה המלאכים האלו שמלווים הביתה, ויו הייתה המלאך הזה כאן בגרמניה המזרחית, הפשוטה, הצנועה, הענווה.
לאב.
🧘♀נֹעה 🧘♀
יונתן סלוק, זה בשבילך>>
Commentaires