איך אפשר ללמד יוגה בלי לדעת לעמוד על הראש?

ב.ק.ס איינגר – כן, כן, ההוא מהאיינגר סטייל – אמר פעם: "קודם תדע לעמוד על הרגליים, אחר כך על הראש." נר לרגליי. לא האיש – המשפט. כדי לתרגל יוגה לא צריך גוף גמיש או יכולות פיזיות כלשהן. צריך רק הסכמה. אני אסביר. תרגול היוגה הוא תרגול מדיטטיבי. אמנם כיום אנחנו מתרגלים דרך הגוף, אבל בלב העניין – היוגה היא תרגול של הכרה עצמית. הרבה לפני שהפכה לתרגול פיזי כפי שהיא מוכרת לנו במערב, יוגה הייתה תרגול כמעט "מקודש" של הכרת העצמי דרך חיבור עמוק עם האל, הטבע או היקום.

ולמרות זאת, מאוד מבלבל להיתקל בפוסטים של "רקדניות היוגה" – עם בגד ים מינימליסטי, גוף מושלם, תנוחה מושלמת, רקע מושלם, ומסרים על "תרגול חומל ונעים" באווירה מלאת קטורת ופאסיב אגרסיב. בדרך כלל זה גם מגיע עם טון דיבור שקט-שקט, חיוך מאולץ וראש נטוי קלות. כן, זה לא יוגה. יוגה היא תרגול תודעתי של הכרה עצמית. מדיטציה. בשביל לתרגל יוגה לא צריך להיות גמישים או חזקים או חטובים.

יוגה נגישה לכולם – אבל לא מתאימה לכולם. זה תרגול שמזמין עומק. כמו לימוד הזוהר – לא פתוח לכולם, אלא לאלו שמסוגלים להכיל. (שלא תבינו לא נכון – אני לא מיסטיקנית, לא מאמינה ב"כתבים מקודשים", רק חשוב לי להניח את המקור של התרגול הזה).

כדי ללמד יוגה צריך לעבור דרך. להתמיד. להעמיק. לחקור. להיות בתוך התרגול. זה לא משנה אם את מניחה את האף על הרצפה בכפיפה קדימה או לא. מה שכן משנה זה הקשב שלך לעצמך, ההתבוננות שלך, החמלה שאת מביאה – לעצמך ולתלמידים שלך, והיכולת להעביר את כל זה בלי אגו. בענווה. בשקט. היתר? זה טכני בלבד.

שפינוזה מדבר על הקשר בין גוף לנפש: "גוף ונפש – אותו דבר עצמו" (אתיקה, ב:7ע). יתרה מכך – הנפש מכירה את עצמה רק דרך הגוף שלה. הגוף הוא המצע שבו מתאפשרת אינטרוספקציה. הוא המקום שבו מתקיימת המדיטציה. והיוגה – היא מדיטציה בגוף ראשון. אין מדיטציה טובה ומדיטציה פחות טובה. יש תשומת לב. הקשבה. חזרה לנשימה. ואם יוגה היא מדיטציה – לא צריך לעמוד על הראש כדי לתרגל, ובוודאי לא כדי ללמד.

אז למה רוב המורים כן חטובים, גמישים ומדגימים תנוחות מתקדמות? פשוט: התמדה. כמו בכל תחום – נגינה, שפה, ריקוד, מתמטיקה – תרגול עקבי מביא תוצאות. אבל גם אחרי שנים של תרגול, יהיו מורים שלא יצליחו לבצע תנוחות מסוימות, כי הגוף שלהם בנוי אחרת. האם זה הופך אותם לפחות טובים? ממש לא.

מורה ליוגה הוא לא רק מורה לתנועה. הוא מורה לתנועה פנימית שמתבטאת בתנועה חיצונית. כן, הוא מכיר את האנטומיה, הפיזיולוגיה והביומכניקה של הגוף – וזו אחריותו ללמד בצורה שמכבדת ומגינה על התלמידים. אבל מעל הכול – הוא מלווה. עד. קשוב. עדין.

אז גם אם השרירים שלך עדיין לא מתוחים כמו נערת גומי, גם אם את עוד לא עושה צ'אטורנגה או עמידת ראש – את יכולה להיות מורה נהדרת ליוגה. אבל קודם כל – מורה לעצמך.

לאב.

נֹעה