חיפוש

לאחוז את החבל בשני קצותיו


כל החיים אמרו לנו שאי אפשר לאחוז את החבל בשני קצותיו, כי איך תהיה בשני כיוונים מנוגדים בו זמנית?

יש היגיון מאוד גדול במשפט הזה, אבל ביוגה אנחנו מנסים לשבור את הקונספציות שבהן אנחנו שבויים מאז אבותינו.

יוגה מאפשרת לנו לאחוז בחבל בשני קצותיו, להיות בשני כיוונים בו זמנית שהם בעצם שלם אחד של עצמך.

לא אחת, הוראות היוגה נשמעות כמו סתירה אחת גדולה: ״היו הכי גבוהים שאפשר והכי רפויים״, ״היו הכי קטנים שאפשר והכי שלווים ורפויים״, ״השתרשו עם הרגליים עמוק באדמה והמשיכו לצמוח מעלה עם כתר הראש״ וכדומה. אלו הן לא הוראות סותרות, זו יוגה. האפשרות לחבר בין שני עולמות שונים, בין שמש וירח (האתה), חום וקור, זכרי ונקבי וכו׳. שלא נהיה אף פעם במנת יתר קבועה של אחד מהדברים, היוגה מבקשת למצוא את האיזון הדק שבין כל הניגודים הללו לכדי שלם אחד.

על פי כתבי היוגה לאורך עמוד השדרה ישנן 7 צ׳אקרות (מרכזי אנרגיה) שכל אחת מהן אחראית על מישור אחר בחיי האדם, המוּאר הוא האחד שכל הצ׳אקרות שלו פתוחות ואנרגיה זורמת באופן חלק מלמטה למעלה והפוך. רבים האנשים שמתרגלים כדי להגיע להארה (דבר שבפני עצמו בעייתי, תרגול למען מטרה ולא למען התרגול עצמו), והם נתקעים שם בצ׳אקרות הגבוהות, מעופפים, מאבדים כל קשר למציאות. את חיי היום יום הם לא מצליחים לשרוד, לא מבחינת כלכלה, עיסוק, משפחה, חברה וכו׳ דאיה קרישנה, פילוסוף הודי בן זמננו סיים את ההרצאה האחרונה שלו במילים הללו: ״but friends, the Vyavahara matters!״ שזה בתרגום חופשי היום יום הוא שחשוב.

לתרגל לשם התרגול, לשם המסע, התגמול יגיע. והתגמול הוא אינסופי, הוא גוף בריא וגמיש, נפש ומיינד פתוחים, עיצוב אישיות ויציבות חזקים ופנימיים, יכולת הכלה, קבלה, חמלה, תגובה ראויה לכל מה שמגיע. כל אלו מרכיבים את הדהרמה האישית של כל מתרגל, והם ממש תופעות לוואי מתוקות של תרגול היוגה. האיזון ביוגה הוא הוא אחיזת החבל בשני קצותיו, גם להיות בצ׳אקרות הגבוהות של רוח ותודעה גבוהה, וגם לחיות בצ׳אקרות הנמוכות של הישרדות, מיניות ובניית האני. באיזון הזה גם הנוכחות ״ההכרחית״ בצ׳אקרות הנמוכות היא נוכחות של תודעה גבוהה ולא של תודעה נמוכה הישרדותית.

81 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול